גדעון גינת

במהלך כהונתו נתן השופט גינת פסקי-דין מכוננים בתחום דיני הפירוק והקפאת הליכים ובנושאים רבים בדיני הקניין הרוחני, ודיני הנזיקין והמשפט המינהלי.  בכללם: פסק-דין המאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד "פועלים שוקי הון" בעקבות התמוטטות חברת אפאר (אז' מח' נצ' 496.95 08.08.1999); קביעת היקף חבות רשויות שלטון בנזיקין בעקבות שטפונות במפרץ חיפה;  בחן לראשונה, את היקף חבות המדינה בנזיקין בשל נזק נטען שנגרם כתוצאה מפעילות צה"ל בשטחים באינתיפאדה הראשונה;  כמעט עשור לאחר פסק-הדין דחה בית המשפט העליון את הערעור עליו; קבע את תחולת חוק האזנת סתר גם לגבי פעילות משטרתית מחוץ לגבולות המדינה;  קבע זכות של אם חד-הורית לשוויון במסגרת חלוקת דירות מגורים בקיבוץ;  דחה את טענתו של הרוצח גלעד שמן לענישה מופחתת בעקבות הריגת חברתו;  בחן את היקף תחולת דוקטרינת "פירות העץ המורעל" בהחלטה תקדימית בעניין מדינת ישראל נגד תובה.  תשע שנים מאוחר יותר, בית המשפט העליון אישר בפסק-דין יששכרוב (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי) את הדוקטרינה האמורה.

קבע את 'הלכת ירדן', שעסקה ברכישה ממונפת של ההנהלה בחברה פרטית  (ת"א (חי') 474/04 רות ירדן נ' משה ליפשיץ,  20 באוגוסט 2007).  בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין במסגרת פשרה בין הצדדים, מבלי שנשמע הערעור לגופו  (ע"א 9849/08 משה ליפשיץ נ' רות ירדן,  01.12.2011). באוגוסט 2012 פורסם מאמר ביקורת שצידד בפסק הדין של השופט גינת וביקר את החלטת בית המשפט העליון  (דון סוסונוב, האם רכישה ממונפת על ידי ההנהלה תיחשב בנסיבות חריגות לעסקה פסולה תאגידים ט/3, 15 באוגוסט 2012, עמ' 90-141):

בפסק הדין: ע"א 7735/14, 7972/14   ורדניקוב נ' אלוביץ'  (28.12.2016) 

    הזכירו השופטים י' עמית (שם, סע' 37) ו- נ' סולברג (שם, סע' 7) בהסכמה את הלכת ירדן נ' ליפשיץ כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין החלקי של סגן הנשיא גינת בעניין הנ"ל מיום 20.8.2007.

ב-29 בספטמבר 2011, קבע באופן תקדימי כי הסופר יורם קניוק רשאי להירשם כ"חסר דת" במרשם האוכלוסין  (ה"פ ת"א 25477-05-11 קניוק נ' משרד הפנים).

מ-1999 ואילך דן בתיק פלילי מח' י-ם מדינת ישראל נ' משה פרג (לה נסיונל), 'מגה תיק' פלילי/כלכלי שדן גם בחוק ניירות ערך, חוק חוזה ביטוח, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים והיקף חובות הגילוי בתשקיף.  נשמעו כ-200 עדים והפרוטוקול היה בהיקף של כ-20 אלף עמודים.  כל הערעורים על הכרעת הדין (שניתנה על-ידיו בהיקף של כ-600 עמ') נדחו בביהמ"ש העליון (כב' השופט א. א. לוי, כב' השופטות מ' נאור, א' חיות עמו) ע"פ 37/07, 1005/07, שהתערב רק במידה מינימאלית בחומרת העונש.